קרייניץ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ - סניף נווה שאנן

פסק דין

בפניי תביעה כספית, אשר מהותה הוגדרה בכותרתה כ"חוזית, נזיקית, בנקאית, לשון הרע, עשיית עושר ולא במשפט", והיא הועמדה על סך של 72,342 ₪, נכון למועד הגשתה.

דיון הוכחות בתיק נערך בפניי ביום 10.7.2011. במהלך דיון זה נשמעו עדות התובע, בתו ונכדו, וכן עדותה של גב' עדינה זיו, פקידת הבנק הנתבע; דיון נוסף, אשר בו הוגשו סיכומי הצדדים בכתב ונשמעו השלמותיהם ההדדיות בעל-פה, התקיים ביום 16.8.2011. הסיכומים ותיק המוצגים יורדו למזכירות אשר תדאג לסרוק אותם לתיק ביהמ"ש.

אני מוצא לנכון לציין, כי באי כח שני הצדדים נאותו לסיים את התיק במהלך הפגרה, ואף הגישו סיכומים מפורטים וערוכים מבעוד מועד. בכך הקלו הצדדים על בית המשפט להוציא מתחת ידיו פסק דין בזמן קצר, ויש לברכם על כך.

רקע כללי

התובע, אדם בא בימים (יליד 1927), ניצול שואה ועולה חדש ממולדובה.

ביום 24.12.2003 חתם התובע על שטר משכון (מ/1 למוצגי התובע; מ/3 למוצגי הנתבע; להלן: "שטר המשכון"). שטר המשכון ניתן כבטוחה לטובת מר גיל ויאצ'סלאב (להלן: "גיל"), בעל חשבון בבנק הנתבע, אשר נטל באותה שעה הלוואה מן הבנק. כפי שהתברר רק במהלך דיוני בית המשפט, היה גיל הנ"ל שותפו העסקי של נכדו של התובע, מר אלברט רויטמן.

שטר זה נמסר לבנק הנתבע להבטחת חובותיו של גיל, וזאת, כעולה מן הרשום בשטר המשכון עצמו, בגבול הסכום של 69,000 ₪.

במסגרת זו הסכים התובע לשעבד רכב מסוג דייהטסו שהיה בבעלותו.

לשטר המשכון נושא ענייננו צורף, בין השאר, נספח "פרטי החיוב הנערב" (מ/3 למוצגי התובע; להלן "מסמך פרטי החיוב"). במסמך פרטי החיוב מצוין, כי החיוב הינו בגין הלוואה בסך 35,000 ₪.

בחלק שני של המסמך מולאה בכתב היד מסגרת האשראי שהועמדה על סך 15,000 ₪. אל מול שתי ה"רובריקות" הממולאות בולטת דווקא ה"רובריקה" השלישית שכותרתה "החייב כערב לטוב הבנק לחובו של אחר כלפי הבנק בערבות שהינה – ...", כאשר דווקא סעיף זה נותר ריק, ללא כל מילוי ידני.

פרשנותו של שטר המשכון אל מול מסמך "פרטי החיוב" עומדת במרכז המחלוקת בין הצדדים והיא תידון להלן.

למעשה, חתם התובע על שטר משכון זהה שנית כעבור יומיים, ביום 26.12.2003 בגין בעיה באופן מילויו של שטר המשכון המקורי – ביולו, למחרת היום ושלא בנוכחות התובע, כטענת הנתבע, או פגם טכני אחר, שמכל מקום אין מקום ליתן לו כשלעצמו משמעות מיוחדת.

בהמשך הדברים נטל גיל הלוואה נוספת מן הבנק על סך 30,000 ₪ (ביום 14.4.2004), והלוואה שלישית (ביום 19.11.2004), בסך 50,000 ₪, אשר אליה צורף התובע כערב.

ביום 9.3.2006 נתפס הרכב הממושכן, זאת במסגרת הליכי מימוש בתיק הוצל"פ, ובסופו של הליך, שבו מונתה עו"ד עדינה וייל ככונסת הנכסים, מומש המשכון והבעלות הועברה ברכב לאחר.

טענות הצדדים

טענות התובע

בראש ובראשונה, טוען התובע, יש לפרש את שטר המשכון כביטחון למה שמולא בנספח פרטי החיוב כ"חוב הנערב", היינו: 35,000 ₪, הא ותו לא.

לא זו אף זו: התובע טוען, כי משפרע החייב גיל את הלוואתו שבגינה ניתנה ערבותו של התובע (וזאת בדרך של נטילת הלוואה נוספת) הרי שיש לראות את ההלוואה המקורית שבגינה ניתן המשכון כהלוואה שנפרעה, ואת המשכון כבטל ומבוטל.

בין השאר, נסמך התובע גם על תוכן מכתב שנשלח אליו מטעם הנתבע ביום 17.5.2006, ובו נאמר: